חוסן אקלימי – צו השעה של הבנייה הירוקה

בעוד הוויכוח על הסיבות לשינוי האקלים נמשך, השפעותיו כבר מורגשות. התחממות גלובלית, יותר אירועי קיצון של חום וקור, יותר שיטפונות ובצורות ועוד. התחזיות מצביעות על המשך מגמות אלה, ואף על אפשרות של אי־יציבות במערכת האקלים, העלולה להחריף משברים גלובליים ובהם עוני, מחלות, רעב, נטישת אזורים נרחבים ועימותים.

אחת משכבות ההגנה המשמעותיות ביותר מפני השלכות שינוי האקלים היא הסביבה הבנויה. בהקשר זה, בנייה ירוקה היא הרבה יותר מאמצעי לשיפור איכות החיים ולקידום הקיימות – היא הופכת לתשתית חיונית להגנה על האדם.

חלק ניכר מהבנייה הירוקה עוסק בהתאמת הבניין והסביבה החיצונית לתנאי האקלים. עקרונות אלה חשובים כיום יותר מאי פעם, שכן הם מסייעים להתמודד עם השלכות שינוי האקלים. אולם כיום אין די בבנייה החוסכת אנרגיה; היא נדרשת גם לאפשר תפקוד בתנאי קיצון, לרבות במצבים שבהם אספקת האנרגיה נפגעת.

משמעות הדבר היא שהמבנים והמרחב הבנוי צריכים להתמודד עם תנאי אקלים קיצוניים, ההופכים שכיחים יותר, ובמקביל להמשיך לתפקד גם כאשר מערכות ותשתיות נפגעות. ככל שתנאי האקלים משתנים, כך משתנות גם הדרישות מהבניין. רציפות תפקודית הופכת לכן לשכבת חוסן נוספת, המאפשרת למבנה להמשיך לשרת את יושביו גם במצבי חירום.

בהתאם לכך, מנקודת מבט תכנונית, ניתן לראות את הבנייה הירוקה כמערכת של שלוש שכבות משלימות. שתי השכבות הראשונות – הפחתת השפעת המבנה על הסביבה (Mitigation) והסתגלות לשינוי האקלים (Adaptation) – כבר מהוות חלק בלתי נפרד מהבנייה הירוקה. אולם לנוכח שינוי האקלים, ראוי להוסיף להן שכבה שלישית: חוסן אקלימי (Resilience).

השכבה הראשונה מתמקדת בהפחתת השפעת המבנה על הסביבה באמצעות צמצום צריכת האנרגיה, הפחתת פליטות ושימוש יעיל במשאבים. השכבה השנייה מתמקדת בהתאמת המבנה והמרחב הבנוי לתנאי אקלים משתנים, כדי להתמודד טוב יותר עם אירועי קיצון ההופכים שכיחים יותר. השכבה השלישית מתמקדת בהבטחת רציפות תפקודית, כך שהמבנה והמרחב הבנוי יוכלו להמשיך לתפקד ולהגן על האדם גם כאשר תנאי האקלים מקצינים או כאשר מערכות ותשתיות נפגעות.

לא מעשי להתאים את כלל המבנים הקיימים לדרישות החוסן האקלימי. לכן, לצד שיפור המבנים הקיימים ותכנון אקלימי מתקדם של מבנים חדשים, נדרש גם תכנון של פתרונות משלימים בקנה מידה עירוני, כגון מרכזי חוסן אקלימיים ומרחבים ציבוריים המאפשרים שהייה גם בתנאי אקלים קיצוניים ובמצבי חירום. פתרונות אלה יכולים לחזק את החוסן של העיר כולה, ובמקביל לספק שכבת הגנה חיונית, במיוחד עבור אוכלוסיות מעוטות יכולת.

לסיכום, שינוי האקלים משנה את סדר העדיפויות של הבנייה הירוקה. אם בעבר עיקר הדגש היה על הפחתת השפעת המבנה על הסביבה באמצעות חיסכון במשאבים, הפחתת פליטות ושיפור איכות החיים, כיום היא נדרשת להתמקד יותר ויותר גם בהשפעת הסביבה המשתנה על המבנה ועל האדם. בהתאם לכך, הצלחתו של בניין ירוק לא תימדד רק בצריכת האנרגיה שלו, אלא גם ביכולתו להמשיך לתפקד ולהגן על יושביו בתנאי אקלים קיצוניים ובמצבי חירום, כאשר מערכות ותשתיות נפגעות. שינוי האקלים אינו מבטל את יעדי הבנייה הירוקה, אלא מרחיב אותם – והופך את החוסן האקלימי לצו השעה. משמעות הדבר היא שחוסן אקלימי אינו עוד שיקול משלים, אלא צריך להפוך לאחד מעקרונות היסוד של התכנון האדריכלי והעירוני כבר מראשית תהליך התכנון.