אוורור טבעי – ככל שיותר, כך טוב יותר?

בפרויקטים רבים, אוורור טבעי נחשב לרכיב קבוע בתכנון בר־קיימא. לעיתים קרובות מוסיפים אותו לתכנון באופן אוטומטי, ללא הבנה ברורה של ייעודו, מתי הוא נחוץ ומתי אינו רצוי – כאילו היה מטרה בפני עצמה, במקום אמצעי. לעיתים נדמה שהוספתו לתכנון הפכה להצהרת כוונות יותר מאשר להחלטה תכנונית המבוססת על הבנת תפקידו. ללא ידע לגבי האופן שבו אוויר נע, תכנון פתח או חצר לאוורור טבעי אינו בהכרח יוביל לזרימת אוויר יעילה.

לפני שמחליטים לשלב אוורור טבעי, יש להגדיר לשם מה הוא נדרש. לאוורור טבעי עשויות להיות מטרות שונות, ובהן שחרור אוויר חם, שיפור הנוחות התרמית, קירור המבנה בלילה והכנסת אוויר צח. רק לאחר שמוגדרות המטרה או המטרות, ניתן להחליט האם אוורור טבעי הוא הפתרון המתאים, ואם כן – מתי, באיזו מידה וכיצד ליישמו.

אוורור טבעי נחוץ כאשר האוויר בבניין חם יותר מהאוויר שבחוץ, ולא מופעלת מערכת מיזוג. הוא תורם גם לשיפור הנוחות התרמית, כאשר הטמפרטורה מעט גבוהה וזרימת האוויר כשלעצמה משפרת את תחושת הנוחות. מטרה נוספת היא אספקת אוויר צח, כאשר מערכת המיזוג אינה מספקת אוויר צח (כגון מזגנים מפוצלים), או כאשר לא ניתן לפתוח את החלונות, למשל במבנים בעלי קירות מסך. כאשר מבקשים לקרר את המבנה באמצעות המסה התרמית, אוורור טבעי נחוץ דווקא בלילה.

חשוב להכיר גם כי במקרים רבים אוורור טבעי אינו רצוי, לדוגמה כאשר בחוץ חם מדי (ובמקרה כזה עדיף להשתמש באוורור מכאני, כגון מאווררים לסחרור האוויר הפנימי), או כאשר בחוץ קר מדי (שכן אז יורדת גם טמפרטורת המרחב הפנימי), או כאשר בפנים קר, ואז זרימת האוויר יוצרת אפקט מקרר נוסף, או כאשר מופעלת מערכת מיזוג אוויר (המספקת גם אוויר צח). כך גם כאשר ישנן מערכות קירור חלשות יחסית, כגון קורות קורנות, קירור גאותרמי וצינון באידוי, אוורור טבעי מוגבר עלול לפגוע ביעילותן.

בנוסף, באקלים מדברי, פתיחת חצרות בעונה החמה או בעונה הקרה לאוורור טבעי מפולש או מוגבר, לרוב אינה רצויה, מכיוון שהאוויר החם או הקר ישטוף את המרחב הפנימי ויפגע ביכולת ליצור מיקרו־אקלים משופר (בימי הקיץ באמצעות קירור הקירות מצינת הלילה, ובלילות החורף באמצעות קירות שהתחממו במהלך היום). לעומת זאת, במידה שמתאפשר אוורור מבוקר של החצרות בעונות המעבר, הוא לרוב מהווה יתרון גם באקלים המדברי בתקופה זו.

אוורור טבעי יעיל מושג רק כאשר התכנון מבוסס על עקרונות זרימת האוויר. לדוגמה, יש צורך בפתח יציאה בגודל הדומה ככל האפשר לפתח כניסת האוויר. רצוי שפתח הכניסה יהיה מכיוון הרוח ופתח היציאה בצד צל הרוח. חלונות עליונים יעילים לשחרור אוויר חם. כמו כן, רצוי שאחד הפתחים יהיה בגובה אזור הפעילות.

ניתן לשפר את זרימת האוויר באמצעות פתרונות שונים, כגון אפקט ונטורי, ארובה תרמית, מגדלי רוח או אלמנטים לניתוב הרוח. מנגד, יש להיזהר גם מיצירת מפגעי רוח, כגון מסדרונות רוח ומערבולות.

לסיכום, אף שאוורור טבעי הוא אחד מעקרונות הבנייה הירוקה, אין לראות בו פתרון שניתן ליישם באופן פשוט, אחיד או אוטומטי, אלא כלי תכנוני הדורש ידע והבנה לשם שילובו בזמן, במקום ובאופן המתאימים ביותר, כדי להשיג תוצאות מיטביות.