ידע חשוב – באמצעות בדיקות לאחר אכלוס

ביצוע בדיקות-הערכה לאחר אכלוס (POE — Post Occupancy Evaluation), הנערך לרוב באמצעות מדידות וסקרים, כולל סקר שביעות רצון המשתמשים, מאפשר להעריך את תפקוד הפרויקט בפועל. ההערכה מאפשרת כיול סופי של מערכות הבניין, הכשרת משתמשי הבניין או המפעילים, והסקת מסקנות עבור פרויקטים עתידיים.

אף על פי שלבדיקות אלו יש הפוטנציאל לשפר את תפקוד הבניין, ולתרום לשיפור הביצועים הסביבתיים שלו ולקידום תחום הבנייה הירוקה, כיום אלו נערכות לעיתים נדירות בלבד. הסיבות לכך אינן רק מודעות נמוכה או תקציב מוגבל, אלא גם חשש אמיתי מממצאים שליליים. האדריכל, היועצים, מנהל ומפקח הבנייה, היזם והמשתמשים –אף שכולם עשויים להרוויח מהמידע שההערכה תספק, גם פוחדים להיחשף לבעיות.

המתכננים לא מעוניינים לגלות שהתכנון לא עובד באופן המיטבי, מנהל הפרויקט והמפקח לא מעוניינים לגלות שהיו ליקויים בהליך התכנון והבנייה, והיזם אינו מעוניין לגלות שכספו לא נוצל באופן המיטבי. לעיתים גם הוא חושש שהבדיקה תחשוף בפני משתמשי הבניין חוסר שביעות רצון מהבניין החדש או המשופץ.

הפרדוקס הוא שמי שיש לו הכי הרבה מה להרוויח מבדיקות לאחר אכלוס, הוא לעיתים גם מי שיש לו הכי הרבה מה לחשוש מהן. אולם, בדיקות לאחר אכלוס אינן נועדו רק לשפוט את התכנון של הבניין, אלא הן חלק חיוני מתהליך התכנון והבנייה, המאפשר לשפר את תפקוד הבניין ולהסיק מסקנות לפרויקטים נוספים. לכן, יתכן שהפתרון הוא לשלב את הבדיקות לאחר אכלוס בדרישות תקני הבנייה הירוקה, ולהעניק להן ניקוד משמעותי, ובכך "לשחרר" את בעלי העניין השונים מהדילמה באמצעות יצירת תמריץ לביצוען.

שילוב בדיקות-הערכה לאחר אכלוס כחלק מובנה בתהליך תכנון, בנייה ואכלוס, מאפשר להפוך את החשש מממצאים להזדמנות ללמוד ולשפר.

אחת הדרכים שבהן ניתן לשפר את תפקוד הבניין היא באמצעות כיול המערכות השונות (Fine Tuning). לדוגמא, בהערכה שביצענו לאחר הפעלת הבניין, נמצא שחיישני האור הטבעי לא כוילו נכון על ידי הספק, וכתוצאה התאורה החשמלית לא כובתה גם כאשר היה מספיק אור טבעי. במקרה זה, כל מה שנדרש בכדי להשיג את התפקוד הרצוי, הוא תיקון הכיול.

בדיקות-הערכה לאחר אכלוס עשויות גם לחשוף ליקויים הניתנים לפתרון באמצעות הדרכה. לדוגמא, בהערכה שביצענו לאחר מספר שנים שהבניין פעל, התגלה שהסוללות לחיישני נוכחות למזגנים התרוקנו עם הזמן, וכתוצאה המזגנים המשיכו לעבוד גם כאשר פעילות הסתיימה בכיתות. תופעה כזו אינה תמיד מזוהה בפעילות השוטפת, וחשיפתה מאפשרת לשפר את ההדרכה של מפעילי הבניין.

לעיתים קרובות, מה שברור לנו המתכננים אינו ברור למשתמשי הבניין, כגון מתי לפתוח חלונות לאוורור טבעי ומתי לסגור, מתי לפתוח רפפות ווילונות ומתי לסגור, ועוד. בדיקות-הערכה לאחר אכלוס יכולות לזהות פערים אלו ולסייע בהתאמת הדרכה משלימה למשתמשים.

בנוסף, בדיקות-הערכה לאחר אכלוס מאפשרות לבחון האם תוצאות סימולציות (במידה ונערכו בשלב התכנון) אכן משקפות את התפקוד בפועל, להגביר את הביטחון בשימוש בסימולציות בפרויקטים עתידיים, ולצמצם את התופעה המכונה "פער תפקודי" (Performance Gap) – הפער בין תוצאות הסימולציות לתפקוד בפועל. במקרים רבים הפער נובע משימוש לא נכון או לא מיטבי בבניין, ולעיתים מסימולציה שאינה מדויקת מספיק או מאלמנטים שלא נלקחו בחשבון.

לבסוף, בדיקות-הערכה לאחר אכלוס מאפשרות ליישם את הידע שנרכש בתכנון פרויקטים עתידיים. בפרקטיקה, הרבה מהידע נרכש מהניסיון, במיוחד כאשר מוטמעת חדשנות בתכנון. ללא הערכה לאחר אכלוס, עלולים המתכננים לחזור על תכנון שאינו מיטבי גם בפרויקטים הבאים.

ההבנה שתהליך תכנון הבניין אינו מסתיים באכלוס באה לידי ביטוי גם בגישת "נחיתה רכה" – Soft Landings, המשלבת מעורבות של צוות התכנון והביצוע גם לאחר האכלוס, ובין היתר באמצעות בדיקות-הערכה, במטרה להבטיח מעבר מוצלח לתפעול ולשפר את ביצועי הבניין בפועל. למרות חשיבותה, גישה זו עדיין אינה מיושמת באופן נרחב, ובהחלט ראוי לקדם את השימוש בה.

לסיכום, תהליך תכנון הבניין אינו מסתיים באכלוס. הבניין המאוכלס הוא מקור למידע המאפשר להבין כיצד התכנון מתפקד בפועל, לשפר את תפקוד הבניין וללמוד ממנו לפרויקטים הבאים. הפרדוקס הוא שמי שהכי יכול להרוויח מבדיקות לאחר אכלוס הוא לעיתים גם מי שהכי חושש מהן. הדרך להתגבר על כך היא לראות בבדיקות לא ביקורת על מה שכבר נעשה, אלא חלק מתהליך מלא של תכנון, בנייה ואכלוס.