אדריכלות מדברית: דווקא בישראל

חלק ניכר משטחה של ישראל מאופיין באקלים מדברי או צחיח למחצה, וכך גם במדינות רבות במזרח התיכון. אולם בפועל, רבים מהיישובים והמבנים במדבר הישראלי אינם שונים באופן מהותי מאלו שבאזורי אקלים אחרים, על אף שהתכנון בהם מחייב התייחסות שונה לתנאי האקלים.

דוגמה בולטת לתכנון שאינו מותאם למדבר היא התכנון האורבני של באר שבע, בירת הנגב. העיר תוכננה בהשראת תפיסות התכנון המודרניות שהיו מקובלות באותה תקופה, ובהן גם עקרונות "עיר הגנים", אשר התפתחו באנגליה עבור אקלים שונה לחלוטין. במרחבים רבים נוצרו מרחקי הליכה גדולים בין שכונות ומוקדי פעילות, ללא הצללה מספקת. מצב זה הקשה על ההליכה ברגל, פגע בהתפתחות מרכז עירוני פעיל ורציף והגביר את התלות ברכב הפרטי.

האקלים המדברי מאופיין במיעוט משקעים, טמפרטורות קיצוניות, לחות נמוכה, קרינת שמש חזקה, רוחות ולעיתים גם סופות אבק. תנאים אלו מחייבים תכנון המסייע למתן את השפעת האקלים וליצור מרחבים נוחים בתוך המבנים ובסביבתם. ללא תכנון מתאים, נדרשת השקעת אנרגיה רבה לקירור ולחימום המבנים, והם הופכים לבזבזני אנרגיה.

אך דווקא אותם מאפיינים הנתפסים כחסרונות יכולים להפוך ליתרונות תכנוניים. משרע הטמפרטורות הגדול בין היום ללילה, הלחות הנמוכה והעננות המועטה מאפשרים לנצל באופן יעיל יותר אמצעים פסיביים לקירור ולחימום, בהשוואה לאזורי אקלים רבים אחרים.

במדבר חשוב שהתכנון האורבני ייצור מיקרו־אקלים נעים, בדומה למיקרו־אקלים הנוצר בנווה מדבר. לשם כך נדרש שילוב של הצללה משמעותית, הגנה מרוחות חמות, קירור באמצעות אידוי מים (כגון צמחייה, מזרקות, מערפלים ומגדלי צינון), מסה תרמית ואוורור לילי.

תכנון הבניינים דורש התייחסות אקלימית דומה: הצללה משמעותית על פתחי הבניין, רמת בידוד גבוהה וניצול משרע הטמפרטורות בין היום ללילה לקירור באמצעות אוורור טבעי לילי של המסה התרמית בחללי המגורים. בשל הלחות הנמוכה ניתן לשלב גם מערכות קירור באידוי (Evaporative Cooling), היעילות במיוחד באקלים מדברי.

באזורים נרחבים במדבר קר גם בעונת החורף (אך לא בכולם). בזכות העננות הנמוכה ניתן לנצל את קרינת השמש לחימום פסיבי של המבנים בחורף, וכן לייצור חשמל באמצעות מערכות אנרגיה מתחדשת, כגון מערכות פוטו־וולטאיות ומערכות סולאריות אחרות.

האדריכלות המסורתית במדבר התפתחה במשך מאות שנים כדי להתמודד עם תנאים אלו, באמצעות חצרות פנימיות, מסה תרמית, הצללה, אוורור טבעי ואמצעים נוספים. אמנם פתרונות מסורתיים רבים פחות ישימים באורח החיים המודרני, אך העקרונות שעליהם הם מבוססים רלוונטיים גם כיום, ויכולים לשמש בסיס לאדריכלות מודרנית המותאמת לאקלים המדברי.

בניגוד לתכנון המודרני של באר שבע, דווקא המרכז ההיסטורי של העיר מהתקופה העות'מאנית, המאופיין בבתי חצר פנימית (פטיו), מהווה דוגמה טובה יותר לתכנון אקלימי המותאם למדבר. בתי חצר פנימית היו נפוצים ברחבי האימפריה הרומית כבר לפני כ־2,000 שנה, אולם עקרון החצר המרכזית קדום אף יותר. בארץ ישראל, למשל, בית ארבעת המרחבים מתקופת הברזל כלל אף הוא חצר מרכזית, אשר כנראה תרמה לוויסות התנאים האקלימיים. במקביל, ברחבי המזרח התיכון התפתחה במשך מאות שנים אדריכלות מסורתית עשירה, הכוללת פתרונות כגון מגדלי צינון, משרביות, מגוון מרחבים אקלימיים ואמצעים נוספים להתמודדות עם האקלים המדברי.

תנאי האקלים המדבריים דורשים מאמץ תכנוני. אולם דווקא מאפייניהם הייחודיים מאפשרים לנצל אמצעים פסיביים ביעילות גבוהה ולהשיג נוחות אקלימית תוך צמצום צריכת האנרגיה. אדריכלות מדברית אינה רק התמודדות עם תנאי המדבר, אלא ניצול מושכל של יתרונותיו ליצירת סביבה נוחה, חסכונית ואיכותית יותר. היה ראוי שישראל, השוכנת בלב אזור מדברי, תתרום לקידום האדריכלות המדברית – זהו גם החזון שלנו.