חינוך סביבתי באמצעות חקר וחוויה

ילדים רבים מבלים את שעות אחר הצהריים בבית, במרכזי קניות ובעיקר מול מסכים, בעוד שגם חצרות רבות בגני הילדים איבדו את הקשר הישיר עם הטבע והפכו לסביבות משחק המבוססות בעיקר על חומרים סינתטיים. כתוצאה מכך, ילדים רבים מכירים את הטבע בעיקר באופן מלאכותי ומוגבל, דרך תמונות וספרים.

בשל המחסור בקרקע ציבורית, בשנים הקרובות צפויים הילדים להתרחק אף יותר מהסביבה הטבעית, כאשר גני ילדים מתוכננים באזורי מסחר, בבנייני מגורים ובמתחמי חינוך רבי־קומות, שבהם המרפסות משמשות כחצרות.

למעשה, הקשר הבלתי אמצעי עם הסביבה הטבעית, שהיה חלק טבעי מילדותנו, הצטמצם מאוד עבור ילדינו. לכך עשויות להיות השלכות שליליות רבות, ובהן גם כאלה שעדיין איננו מכירים.

מתכננים רבים מבינים זאת באופן אינטואיטיבי, ומשלבים בסביבות הלמידה והמשחק אלמנטים המדמים טבע, כגון עצים, דשא וצמחייה, אך עשויים מחומרים סינתטיים. לרוע המזל, אין תחליף למפגש הישיר עם הטבע: קרני האור, רשרוש העלים, מעוף הפרפר ועוד. כפי שמתארים זאת יפה White & Stoecklin:

“All the manufactured equipment and all the indoor instructional materials produced by the best educators in the world cannot substitute for the primary experience of hands-on engagement with nature. They cannot replace the sensory moment where a child's attention is captured by the phenomena and materials of nature: the dappled sparkle of sunlight through leaves, the sound and motion of plants in the wind, the sight of butterflies or a colony of ants, the imaginative worlds of a square yard of dirt or sand, the endless sensory experience of water, the infinite space in an iris flower" 1

לפיכך, חשוב לתכנן את סביבות הלימוד והמשחק לגיל הרך כך שיאפשרו מפגש ישיר עם הטבע. חינוך סביבתי חווייתי ובלתי אמצעי, באמצעות שילוב הטבע בגני הילדים, מאפשר לילדים להכיר את סביבתם באופן רגשי ומנטלי, ולפתח אחריות סביבתית, שעשויה בעתיד להוביל אף למנהיגות סביבתית.² בנוסף, לחשיפה לסביבה טבעית עשויות להיות השפעות חיוביות על הרווחה הנפשית ועל תהליכי הלמידה.

על מנת לשלב בגני הילדים, בין אם על הקרקע ובין אם בקומות עליונות, סביבה המתאימה לחינוך סביבתי באמצעות חקר וחוויה, רצוי לתכנן גינה לימודית. גידול ירקות ותבלינים מספק לילדים מגוון פעילויות בעלות משמעות, כגון תכנון, הכנת ערוגות, זריעה, שתילה, השקיה, עישוב, קטיף ואף אכילה. בנוסף, נמצא כי ילדים מעריכים את הסביבה הטבעית על פי מידת יכולתם ליצור עמה קשר, ולא רק על פי ערכה האסתטי.¹

הגינה מאפשרת אינטראקציה ישירה עם הטבע באמצעות מגוון החושים – ראייה, מישוש, ריח, ואף שמיעה וטעם. היא מזמנת גם מפגש עם ציפורים, פרפרים, נמלים, חיפושיות ובעלי חיים קטנים נוספים.

עם מעט מעוף, השקעה, שטח מתאים ותכנון נכון, ניתן ורצוי לשלב בגני הילדים גם עצים, ובהם עצים מקומיים ועצי פרי. אליהם ניתן להוסיף, למרות ה"לכלוך" הכרוך בכך, גם משחק בחול ובמים, המזמן אינטראקציה חושית עשירה עם חומרים טבעיים והתנסות ראשונית בעקרונות פיזיקליים.

לסיכום, בעידן שבו ילדים מבלים חלק ניכר מזמנם בסביבה בנויה ומול מסכים, חשוב יותר מתמיד לאפשר להם מפגש יומיומי, חווייתי ובלתי אמצעי, עם הטבע שהולך ונעלם מחייהם. על מנת להשיג זאת, אין תחליף להחזרת גינות לימודיות, עצים, צמחייה, חול ומים אל גני הילדים.