אדריכלות הישרדותית – כשמשאבים מוגבלים בעת משבר

בעשורים האחרונים התפתחה האדריכלות תוך הסתמכות על זמינות גבוהה של אנרגיה, חומרי גלם, טכנולוגיות מתקדמות ושרשראות אספקה גלובליות. אולם הנחות אלו אינן מובנות מאליהן. שינוי האקלים, רעידות אדמה, מלחמות, משברים כלכליים או מחסור במשאבים עלולים בעתיד להגביל את היכולת להמשיך לבנות כפי שאנו בונים כיום.

בתקופות משבר ימשיך להתקיים צורך בסיסי במבנים חדשים – למגורים, לבריאות, לחינוך ולשיקום אזורים שנפגעו. עם זאת, ייתכן שחלק מחומרי הבנייה, הטכנולוגיות או מקורות האנרגיה שעליהם נשענת הבנייה המודרנית לא יהיו זמינים באותה מידה. ייתכן ששיטות בנייה מסורתיות יוכלו לספק חלק מהמענה במצבים אלה. עם זאת, לא ברור האם ניתן יהיה להסתמך עליהן בלבד, שכן גם הן עשויות לדרוש משאבים, כוח אדם ומיומנויות שלא יהיו זמינים בעת משבר, ובנוסף לא בטוח שיוכלו לתת מענה להיקף האוכלוסייה ולצרכים של החברה המודרנית.

מצב זה מעלה שאלה חשובה: כיצד ניתן לפתח שיטות תכנון ובנייה המסוגלות לפעול גם כאשר המשאבים מוגבלים? האם ניתן לפתח טכנולוגיות פשוטות יותר, להתאים את שיטות הבנייה לזמינות משתנה של חומרים, לאפשר שימוש חוזר בחומרי בנייה, לשלב עקרונות בנייה מסורתיים, או לפתח שיטות בנייה גמישות שאינן תלויות בשרשראות אספקה מורכבות?

אדריכלות הישרדותית (Survival Architecture) היא מונח שהכותב מציע לתיאור גישה תכנונית שמטרתה לאפשר לאדם ולחברה להמשיך לתפקד גם בתקופות של משבר חריף, כאשר המשאבים, התשתיות או תנאי הסביבה אינם מאפשרים עוד את דפוסי הבנייה והשימוש הרגילים. מטרתה לפתח מראש ידע, שיטות תכנון ופתרונות שיאפשרו הגנה על האוכלוסייה, המשך תכנון ובנייה, ושיקום בעת הצורך באמצעות משאבים זמינים וטכנולוגיות פשוטות יותר.

בשנים האחרונות התפתחו תחומי מחקר שונים העוסקים בהיבטים של בנייה בתנאי משבר, ובהם אדריכלות עמידה לאסונות (Disaster-Resilient Architecture), שיקום לאחר אסונות (Post-Disaster Reconstruction), אדריכלות הומניטרית (Humanitarian Architecture) ותכנון ערים ומבנים עמידים (Resilient Architecture). אדריכלות הישרדותית מציעה גישה המעמידה במרכז את ההיערכות המוקדמת באמצעות פיתוח ידע, שיטות תכנון ופתרונות למצבי משבר.

אדריכלות הישרדותית (Survival Architecture) מתמקדת ביכולתם של האדם והחברה להמשיך לתכנן, לבנות ולשקם גם כאשר המשבר פוגע במשאבים, בתשתיות ובמערכת הבנייה עצמה. בשונה מאדריכלות חוסן (Resilient Architecture), המתמקדת בעיקר בהגדלת עמידותם של מבנים וערים בפני משברים, הדגש אינו רק על יכולתו של המבנה לשרוד, אלא על יכולתה של החברה להמשיך לתכנן, לבנות ולספק מחסה גם בתנאי משבר. בנוסף, בשונה מאדריכלות הומניטרית (Humanitarian Architecture), המתמקדת בעיקר במתן מענה לאוכלוסיות שנפגעו ממשברים, היא מתמקדת בעיקר בהיערכות מוקדמת באמצעות פיתוח הידע, שיטות התכנון והבנייה שיאפשרו להתמודד עם מצבים אלה.

ניתן לראות את האדריכלות ההישרדותית בשתי רמות משלימות. ברמה הראשונה היא עוסקת בהישרדותו של הפרט, באמצעות אספקת מחסה ותנאי קיום בסיסיים כגון מים ומזון. ברמה השנייה היא עוסקת בהישרדותה של החברה – ביכולתה להמשיך לתכנן, לבנות, לשקם, לתחזק תשתיות ולספק שירותים חיוניים גם כאשר משאבים, תשתיות או שרשראות אספקה נפגעים.

רצוי שהיערכות למשברים לא תתחיל כאשר המשבר מגיע, אלא שנים קודם לכן, באמצעות מחקר, פיתוח והתנסות. ישנם כבר כיום אזורים בעולם שבהם אוכלוסיות זקוקות למענה דומה, ולכן ניתן הן לסייע להן באופן מיידי ולרתום עשייה זו גם לפיתוח, לבחינה ולשיפור של גישות בנייה שיסייעו להתמודד עם משברים עתידיים.

תחום האדריכלות ההישרדותית עוסק במגוון היבטים, ובהם פיתוח פתרונות למחסה מיידי, זמני ומתמשך; פיתוח שיטות תכנון ובנייה המותאמות לזמינות משתנה של חומרים, כוח אדם ואמצעי ביצוע, לרבות שימוש חוזר בחומרי בנייה, בנייה מודולרית ואפשרות להרכבה עצמית; שילוב בין טכנולוגיות מסורתיות לטכנולוגיות מתקדמות; צמצום התלות באספקת חומרים, אנרגיה ומשאבים באמצעות תכנון פאסיבי; שילוב פתרונות לאספקת מים, מזון, תברואה ובריאות; שיתוף משאבים; וחיזוק החוסן הקהילתי.

לסיכום, כשם שמפתחים מערכות ביטחון, בריאות וחירום עוד לפני שהמשבר מגיע, כך ראוי לפתח מראש גם את הידע, שיטות הבנייה והטכנולוגיות, ולבחון את יישומן, כדי שניתן יהיה להמשיך לתכנן, לבנות ולשקם גם אם וכאשר התנאים הרגילים יקרסו. ככל שנתכונן מוקדם יותר, כך יגדל הסיכוי להגן על האוכלוסייה באמצעות הסביבה הבנויה – וטובה שעה אחת קודם.